תמ"ש 67962-12-20

תקציר

המבקש, שהוא הנתבע בתביעה אזרחית, הגיש בקשה למתן צו המחייב את התובע (המשיב) להפקיד ערבות לתשלום הוצאותיו של המבקש. המבקשת טוענת כי טענות המשיב נגדה הן סרק וניצול לרעה של ההליך המשפטי, וכי המשיב פועל בחוסר תום לב. עוד טוענת המבקשת כי נגרמו לה הפסדים כספיים עקב בקשות הסרק של המשיב ומבקשת להבטיח את הוצאותיה. המשיב, לעומת זאת, מצדיק את נחיצות בקשותיו בשל התנהלותו של המבקש, בטענה שהן נועדו למנוע הברחת נכסים ולהבטיח את זכויותיו. בית המשפט, לאחר שבחן את השיקולים להורות לתובע להפקיד ערובה, מגיע למסקנה כי אין במקרה זה נסיבות חריגות המצדיקות צו כזה. ראשית, סיכויי הצלחת תביעת המשיב אינם קלושים, ובחינת סיכויי הבקשות שהוגשו במסגרת התביעה אינה שלב מתאים להורות על ערבות. שנית, מצבו הכלכלי של המשיב, תושב ישראל, אינו מעורר חשש ליכולתו לפרוע למבקשת אם תביעתה תידחה. שלישית, בעוד שהמבקש טוען לחוסר תום לב פרוצדורלי מצד המשיב, בית המשפט מוצא כי טענות אלה נוגעות לגופו של עניין ואין בהן די כדי לתמוך בטענה להתנהגות חסרת תום לב. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי זכות הגישה לערכאות היא זכות חוקתית ואין לפגוע בה אלא במקרים חריגים. משכך, הבקשה לשחרור בערבות נדחית, והמבקש נדרש לשאת בהוצאות הבקשה. ההחלטה מתקבלת ללא שימוע בעל פה, ולשני הצדדים ניתנת הזדמנות להציג את טענותיהם בכתב. פסק הדין מחייב, ובקשת המשיב לסעד זמני וביזיון בית המשפט תידון בדיונים הבאים. השופט מאשר את פרסום פסק הדין תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה.