עע"מ 1786/12

תקציר

במקרה זה ביקשו המערערים גישה לתיקי חקירה לפי חוק חופש המידע, תוך שהם מבטאים העדפה לעיין בחומרים לגופם, אך מסכימים לסיכום עובדתי כפשרה. בית המשפט קבע כי חוק חופש המידע אינו מחייב את המדינה למסור את החומרים המבוקשים, תוך הסתמכות על סעיפים ספציפיים בחוק. עם זאת, הנחיה של פרקליט המדינה מחייבת את הסמכות לאפשר עיון בחומר חקירה מטעמים הקשורים לזכות העיון הפרטית. בית המשפט התייחס להיבטים פרוצדורליים והדגיש את הצורך להבחין בין חוק חופש המידע לחוק סדר הדין הפלילי, וציין כי תהליכים אלה עלולים להשפיע על המשך ההליך הפלילי. בית המשפט הציע כי בקשות לעיון בחומרי חקירה יטופלו על ידי בית המשפט הפלילי בדומה להליכים המפורטים בחוק סדר הדין הפלילי (CPC), ולא באמצעות בית המשפט המנהלי. היו חששות לגבי בהירות פרוצדורלית ועיכובים אפשריים בהליכים פליליים בשל שיטת הטיפול הנוכחית בבקשות מסוג זה. השופט דנציגר הסכים עם התוצאה ותמך בהדגשת הגילוי הרחב בתיקים פליליים על מנת להבטיח הגינות, והדגיש כי ההנחיה הפנימית של פרקליט המדינה אינה צריכה להחליף הוראות חוק כבסיס לגילוי. בסופו של דבר, ההחלטה מדגישה את ההגינות באמצעות גילויים נרחבים מהמדינה לנאשמים וקוראת לבהירות פרוצדורלית בטיפול בבקשות לחומרי חקירה.