דנג"צ 1197/16

תקציר

העותרת, שאמה התאסלמה והזדהתה כמוסלמית, ביקשה אשרת עולה לפי חוק השבות עבורה ועבור משפחתה. בית המשפט דחה את העתירה, שכן המרת דתה של אמה של העותרת לאסלאם ניתקה את זיקתה לעם היהודי, והעותרת, שהזדהתה כמוסלמית, נפלה תחת החריג שבחוק השבות לבני דת אחרת. פסק הדין התחשב גם בנסיבות הייחודיות של המקרה, לרבות נישואיה של העותרת למוסלמית ואורח חייה המוסלמי. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי המשיב הציע לעותר מעמד של תושב קבע, עם אפשרות להגיש בקשה לאזרחות לאחר פרק זמן, אשר העותר סירב. השופט הדגיש כי הכוונה העומדת מאחורי חוק השבות היא למנוע אבסורד ולהבטיח כי זכות השיבה תינתן רק למי שהמחוקק התכוון אליו. ההחלטה הוגבלה לעובדות הספציפיות של המקרה, כאשר מדובר באדם שהשתייך בבירור לדת אחרת, שאמו התגיירה, ולא היוותה פרשנות מרחיבה לחוק השבות. השופט הזכיר גם את האפשרות שמצבה של העותרת ישתנה בעתיד, ורמז לאפשרות שתחזור ליהדות או תבחן מחדש את השתייכותה הדתית. ככלל, נדחתה העתירה לדיון נוסף, ופסק הדין הקודם נותר על כנו, ללא צו להוצאות.