ת"א 371/08

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה כי בשנת 1959 נערך הסכם חליפין בעל פה בין אביהם של התובעים, ג'מיל, לבין אביהם של הנתבעים, בשארה. במסגרת הסכם זה העביר ג'מיל את זכויותיו בבית בתוך השטח הבנוי בתמורה לשטח של כדונם מזכויותיו של בשארה בנכס הנמצא בכפר עיבלין. בית המשפט מצא ראיות מספיקות, לרבות רישומים חתומים ועדויות עדים, כדי לתמוך בטענת התובעים כי עסקת החליפין אכן התקיימה. השופטת שקלה גם את טענות הנתבעים, לרבות הכחשתם את קיומו של ההסכם ואת טענותיהם לגבי גרסתם הסותרת של התובעים לאירועים. עם זאת, השופטת דחתה טענות אלה וקבעה כי התובעים עמדו בנטל השכנוע והוכיחו את טענתם. משכך, קבע בית המשפט כי על הנתבעים להעביר לתובעים 556/2946 חלקים מהנכס הנדון, המשקפים את התמורה המוסכמת. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשלם לתובעים 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. החלטה זו התקבלה על סמך הראיות שהוצגו והחוקים החלים, לרבות חוק המקרקעין משנת 1969 וחוק סדר הדין האזרחי העות'מאני. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ונחתם על ידי השופט.