עת"מ 42371-06-22

תקציר

העותרים הגישו תביעה לביטול הוראות בתכנית שייעדה חלקים מאדמתם לצורכי תחבורה ציבורית, בטענה כי שיהוי בלתי סביר בביצוע התכנית ושינוי נסיבות משמעותם שהקרקע אינה נדרשת עוד לצורכי ציבור. עם זאת, בית המשפט קבע כי העתירה מוקדמת מדי, שכן טרם בוצע מעשה הפקעה. יתר על כן, העותרים לא התנגדו לתוכנית במהלך הליך אישורה, אשר ייעדה את אדמותיהם להפקעה פוטנציאלית, ובמקום זאת ביקשו לערער עליה בדיעבד כעת. בית המשפט שקל גם את טענת המשיבים כי ביטול ההוראות יעכב את ביצוע התכנית וציין כי העותרים לא סיפקו סיבה מספקת להצדקת צעד דרסטי זה. תחת זאת, קבע בית המשפט כי התנהלות הרשות לא הצביעה על נטישת מטרת ההפקעה וכי אין די בחלוף הזמן לבדו כדי להצדיק ביטול. בנוסף, בית המשפט לא השתכנע מטענות העותרים בדבר גודל השטח המיועד לתחבורה ציבורית והצורך הנטען בשטח גדול יותר. בסופו של דבר, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותרים לשלם הוצאות משפט למשיבים.