בג"צ 1019/15

תקציר

בית המשפט, לאחר שעיין בעתירה ובתגובות הנלוות, החליט לדחות את העתירה, בקובעו כי הנסיבות אינן מצדיקות התערבות. תורת המשפט קובעת כי בג"ץ מתערב בשיקול דעתה של התביעה רק במקרים נדירים של חוסר סבירות קיצוני – תנאי שאינו מתקיים במקרה הנוכחי. בית המשפט נמנע מלהחליף את שיקול דעתו בשיקול הדעת של התביעה, תוך כיבוד גבולות הסבירות בכל שלבי ההליך הפלילי. יתר על כן, בית המשפט נמנע בדרך כלל מטיפול בראיות גולמיות ואינו פועל כ"יועץ משפטי-על" או "שופט חוקר", השומר על טוהר המידות של מערכת המשפט האדברסרית. אף שפרקליטות המדינה יכלה להזדרז יותר במתן מענה להתנגדויות העותר, הליך קבלת ההחלטות לא גילה פגמים מהותיים, השוללים את הצורך בהתערבות בית המשפט. בית המשפט ציין גם את הפיקוח הפרוצדורלי על אי הכללת הנתבע כמשיב, דבר העלול לפגוע בזכויות הנתבע ולמנוע מבית המשפט ראייה כוללת של כל האינטרסים הכרוכים בכך. מחדל זה לבדו יכול להצדיק את דחיית העתירה. זאת ועוד, שיקוליה המקצועיים של הפרקליטות נראו נכונים ואינם מצדיקים התערבות, במיוחד כאשר נשקלו אל מול קשיים פרוצדורליים פוטנציאליים והסיכון לפגיעה בזכויות הנאשם. משכך, עם דחיית העתירה, הפך צו הביניים המבקש לעכב את הקראת כתב האישום למיותר. בית המשפט גם מתח ביקורת על התנהלותו הפרוצדורלית של העותר, לרבות בקשות בלתי סבירות, חוסר שיתוף פעולה ורמיזות בדבר טוהר המידות של הפרקליטות, וקבע כי התנהגות כזו פסולה. מעורבותו האישית המוגזמת של הפרקליט בתיק צוינה כתורמת פוטנציאלית להתנהלות זו.