ת"א 39189-10-20

תקציר

התובע, המנהל עסק עצמאי, חתם עם הנתבע על הסכם שכירות בנכס שהתכוון להשתמש בו לעסקיו. עם זאת, התובע ניסה שוב ושוב להיחלץ מההסכם. בתחילה טען כי הגיע להסדר לגבי הנכס בו הוא מתגורר כיום, ובהמשך טען כי בנכס המושכר היו בעיות קרינה וכי מגפת הקורונה סיכלה את קיום ההסכם. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי ההסכם היה ברור וחד משמעי, כאשר התחייבויות התובעת צוינו במפורש, לרבות מתן חיבור חשמל תלת פאזי 25 אמפר, וכי התובעת אחראית לכל שדרוג. בית המשפט לא מצא ראיות לעושק או ניצול מצוקה מצד הנאשם. זאת ועוד, טענות התובעת בנוגע לחיבור החשמל הופרכו על ידי תנאיו הברורים של ההסכם. לפיכך, נדחתה תביעתו העיקרית של התובע. התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע התקבלה בחלקה. בית המשפט הורה לתובע ולערב, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע סך של 164,221 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית שנצברו מיום תשלום התשלום. בנוסף, קבע בית המשפט כי כל החיובים לרבות מיסים, אגרות והיטלים בגין תקופת הסכם השכירות הינם באחריות התובע והערב. כמו כן חויב התובע בהוצאות המשפט של הנתבע ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 17,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים ומיום שישי, 25.6.2023.