ת"א 31807-08-18

תקציר

הנתבעת, חברה בע"מ, סיפקה שירותים לגריסת עפר ופסולת בניין והייתה בעלת זכויות בחלקת קרקע בירושלים. הצדדים הסכימו כי החלקה הייתה ריקה עד אמצע שנת 2007, אז החל הנתבע להפעיל בה מגרסת עפר. החברה קיבלה רישיון עסק זמני מעיריית ירושלים באישור המחלקה לאיכות הסביבה. במסגרת פעילותה הקימה הנאשמת גם מבנים שונים ללא היתר. בשנת 2013 החליטה העירייה לסגור את העסק והחברה ערערה וכתוצאה מכך הוסכם לסגור את העסק עד סוף השנה. העירייה העמידה את החברה לדין פלילי גם לפי חוק התכנון והבניה והחברה הורשעה ונגזר דינה. בינתיים, מחלקת הארנונה בעירייה לא גבתה מהחברה ארנונה עד שלהי שנת 2013, מאחר שלא הייתה מודעת לפעילות החברה. בעקבות סקר שנערך באוקטובר 2013 דרשה העירייה תשלום רטרואקטיבי של ארנונה מאמצע שנת 2007. החברה התנגדה וערערה, אך החלטת ועדת הערר בארנונה עדיין תלויה ועומדת. בעקבות זאת הגישה העירייה תביעה לארנונה בסך 5.5 מיליון שקל. החברה הגישה בקשה למתן רשות להתגונן והצדדים הסכימו על היקף ההליך. בית המשפט קבע כי ניתן להפחית את חיוב הארנונה של הנתבעת לדרישה למשך שנתיים וארבעה חודשים (אוגוסט 2011 עד דצמבר 2013). יש לחייב את החברה בהפרשי ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה לתקופה זו. עוד קבע בית המשפט כי טענת "איני מחזיק" של הנתבעת ביחס לתקופה שבין אוגוסט 2016 לדצמבר 2017 תידחה הן על הסף והן לגופו של עניין, שכן הנתבעת לא הציגה תשתית ראייתית משכנעת והמשיכה להחזיק ולהשתמש בנכסים בתקופה זו. כל צד היה אמור לשאת בהוצאותיו.