ע"פ 2625/06

תקציר

המערער הורשע בשלושה אישומים הנוגעים לאירועי אלימות שהתרחשו במהלך מצעד הגאווה בירושלים בשנת 2005, בהם פצע שלושה משתתפים באמצעות סכין. המערער טען כי פעל ללא שליטה בשל אוטומטיזם, טענה שנדחתה על ידי בית המשפט על סמך הערכות פסיכיאטריות ואופי מעשיו הממוקדים. בית המשפט הבחין בין המתלוננים השונים מבחינת יסודו הנפשי של המערער, כוונתו ומעשיו, שהובילו להרשעות שונות לגבי כל אחד מהם. לגבי נושא הדגל, א', הורשע המערער בניסיון רצח, שכן פגע בו ודקר אותו באופן ישיר בכוונה תחילה. באשר לר', שניסה להגן על בתו, הורשע המערער בחבלה בכוונה, שכן בית המשפט סבר כי מעשהו נבע מרצון להימנע ממעצר ולא להרוג את ר'. באשר לל', שפציעתה לא הובררה, ההרשעה הייתה בעבירה הפחותה של רשלנות. גם טענתו של המערער בדבר אוטומטיזם ואובדן זיכרון נדחתה, ובית המשפט ראה במעשיו ובהצהרותיו אינדיקציה לכוונה ולמודעות. עונש המאסר שהטיל בית המשפט המחוזי עמד על 12 שנים, אותן החליט ערכאת הערעור להפחית לעשר שנים בשל השינוי בהרשעה של ל'. פסק הדין, שניתן על ידי השופטת מ' נאור, אישר את ממצאי הערכאה הנמוכה יותר ואת גזר הדין, תוך הדגשת האופי האלים והאידיאולוגי של מעשיו של המערער. השופטים א' רובינשטיין וי' אלון הסכימו עם ההחלטה.