בש"פ 4740/95
החלטה עליון
תקציר
מדינת ישראל ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לשחרר שני משיבים, איהאב וכאמל, שהואשמו בקשירת קשר ושוד בנסיבות מחמירות, בתנאי שיעמדו בקריטריונים מסוימים. בערעור נטען כי יש לבטל את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, שכן היא לא שקלה את חומרת העבירות שבוצעו, את המסוכנות הנשקפת לציבור ואת הרישום הפלילי הקודם של המשיבים. שופטי בית המשפט העליון הסכימו והדגישו כי אופיו האכזרי של השוד, שכלל נשק וגרם לפציעות, מצדיק את מעצרם עד תום ההליכים. עם זאת, השופט הכיר בכך שכאמל יכול לפנות שוב לבית המשפט המחוזי בבקשה לחלופת מעצר, שכן תפקידו ועברו הפלילי אינם חמורים כמו אלה של איהאב. ההחלטה לשחרר את שני המשיבים נדחתה אפוא, למעט כאמל, שעשוי היה למצוא חלופת מעצר הולמת. השופט הדגיש כי התנאים החלופיים שקבע בית המשפט המחוזי, כגון ערבות כספית והגבלת תנועה, אינם מספיקים כדי להגן על שלום הציבור. החלטה זו, ציינה השופטת, אינה צריכה ליצור אפליה בין המשיבים לבין שותף שלישי שכבר שוחרר, שכן תפקידיהם ונסיבות חייהם היו מובחנים.
חקיקה מקושרת
בש"פ 4740/95 מדינת ישראל נ' איהאב בן עטאללה ברכאת, עליון (31.7.1995)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.