ת"א 5942-09-10

תקציר

השופט מוצא לטובת הנתבעים ונגד התובע, אדי, בסכסוך על בעלות בדירה. השופט מגיע למסקנה כי אדי לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכיח את בעלותו בדירה, שנרכשה על שם אישה שהלכה לעולמה, והושכרה ונרשמה אף היא על שמה. טענתו של אדי כי רכש לעצמו את הדירה אך רשם אותה על שם המנוחה מטעמי העלמת מס וכדי להגן על כבודה אינה נתמכת בראיות כתובות, וסותרת את הצהרותיו ומעשיו הקודמים. יתר על כן, השופט מטיל ספק במניעיו של אדי, ומציין כי מעשיו כלפי המנוחה, כגון פרנסתה הכספית, יכולים להתפרש כחלק ממערכת היחסים ההדדית ביניהם ואינם מעידים בהכרח על בעלותו בדירה. השופטת מדגישה את חשיבותן של דרישות הכתב בעסקאות נדל"ן ואת רף ההוכחה הגבוה הנדרש בתביעות נגד עיזבונות, שאדי לא עמד בהן. חוסר התיעוד של אדי, יחד עם כוונתו להעלים מס, מטילים עליו את האשמה ומונעים החלת חריגים כלשהם על הדרישה בכתב. לפיכך, השופט דוחה את תביעתו של אדי ומורה לו לפצות את הנתבעים בגין שכר טרחת עורך דינם בסך 50,000 ₪.