ע"פ 7702/10

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של המערער, ומאשר את פסק דינו וגזר דינו של בית משפט קמא. טענות המערער נסבו על ערעור על מהימנותו וממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, שהעדיף את גרסת המתלונן לאירועים על פני הכחשת המערער. ערכאת הערעור הדגישה את חוסר רצונה להתערב בקביעות כאלה אלא אם כן ניכר חוסר סבירות או טעות מהותית, מה שלא היה המקרה כאן. נימוקיו המפורטים של בית משפט קמא והסתמכותו על ראיות רבות, פנימיות וחיצוניות, תמכו בגרסתה של המתלוננת חרף סוגיות כמו בלבול וסתירות המיוחסות לטראומה ולמצבה הקשה. בחינה ביקורתית של ראיות רפואיות איששה את עדותה, וסתרה את טענות המערער. גרסתו של המערער נקבעה כבלתי אמינה, כאשר חוסר עקביות והגזמות שחקו עוד יותר את אמינותו. בנוסף, הימנעותה של ההגנה מהגשת הודעותיה של המתלוננת במשטרה הגבילה את משקל טענותיה בדבר סתירות. בגזר הדין קבע בית המשפט כי העונש הולם בהתחשב בהתעללות הקשה ובאלימות הכרוכה בכך, כמו גם עברו הפלילי של המערער וחוסר החרטה. הפרעתו הנפשית של המערער ונסיבותיו האישיות לא הצדיקו הקלה בעונשו. ההחלטה מתיישבת עם תקדימים ושמה דגש על צדק, הרתעה והגנה על הציבור מפני עבריינים חוזרים.