בד"א 10/16

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של עורך דין שדווח לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין על כך שלא החזיר את תיקו ומסמכיו של מרשו, כמבוקש. עורך הדין טען כי סעיף 88 לחוק אינו חל בעניינו, וכי הוא נענה לבקשת הוועדה למסור את המסמכים. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענותיו. נמצא כי עורך הדין התחמק בחוכמה מציות להחלטת הוועדה וכי לא נפל פגם בהחלטה להזמין את התלונה. עוד ציין בית המשפט כי דוקטרינת "ההגנה מן הצדק", בה נקט המערער, אינה ישימה במקרה זה. דוקטרינה זו מאפשרת לבית המשפט להורות על מחיקת כתב אישום אם הגשתו פוגעת בעקרונות הצדק וההגינות. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור. דעת מיעוט חלקה על ההחלטה וקבעה כי היה צריך לזכות את עורך הדין. דעת המיעוט סברה כי הוועדה פעלה באופן לא הוגן בכך שהציעה הצעה ולאחר מכן הגישה תלונה בכל זאת. בנוסף, צוין כי זכויותיו של עורך הדין נפגעו משום שהמסמכים שלכאורה לא נמסרו לא הוצגו בפניו, דבר המגביל את יכולתו להתגונן. לו הייתה נשקלת דעת המיעוט, היה הנאשם זוכה מחוסר ראיות ומטעמים של הגנה מפני צדק.