ת"א 48555-05-18

תקציר

התובע, שעבד כנהג משאית בעיריית עכו, הגיש תביעה לפיצויים נגד חברת הביטוח הנתבעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר שנפגע בתאונת עבודה. התובע נפל ממשאית בעת שניסה לצאת ממנה, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק בכתף ובעצבים. בית המשפט נדרש לקבוע האם האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים, ואם כן, להעריך את הנזקים המגיעים לתובע. השופט פסק לטובת התובע וקבע כי התאונה נופלת בגדר תאונת דרכים וכי גרסת התובע לאירועים אמינה. השופטת בחנה את המסמכים הרפואיים ואת עדויות העדים, והגיעה למסקנה כי פגיעתו של התובע קשורה סיבתית לירידתו מהמשאית. נקבע כי נכותו של התובע, שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי, מחייבת בהליך זה. השופטת העריכה את נזקיו של התובע, לרבות הפסדי שכר בעבר ובעתיד, סיוע מצדדים שלישיים, הוצאות וכאב וסבל, ופסקה לו סך של 182,013 שקל, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. סכום זה הביא בחשבון ניכויים בגין תשלומים ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי. השופטת דחתה את טענות הנתבעת ועמדותיו הקיצוניות בנוגע ליכולתו של התובע לעבוד ולהפסדי שכר. ההחלטה התייחסה גם לגילו של התובע, לאופי נכותו ולהשפעת התאונה על כושר ההשתכרות שלו. ככלל, פסק הדין של השופט סיפק הערכה מקיפה של הראיות והדין החל, והוביל לפסיקת פיצוי הוגן לתובע.