פש"ר 19547-06-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי מחלוקות עיקריות בנוגע לשכחה מובטחת בנכס הנמצא בתל אביב. המחלוקת הראשונה נוגעת לבקשת עיריית תל אביב-יפו להבהיר או לשקול מחדש החלטה קודמת מיום 16.3.2014, אשר דחתה את טענתם לשכחה מובטחת בנכס. העירייה ניסתה להציג ראיות חדשות התומכות בטענתם, אך בית המשפט דחה את בקשתם בנימוק של היעדר נסיבות חריגות המצדיקות עיון חוזר בהחלטה הקודמת. בית המשפט הדגיש כי לעירייה היה די זמן לתקן טעויות לכאורה ברישום העיקול, אך לא עשתה זאת בהקדם. המחלוקת השנייה נגעה לבקשת רשות המסים להכיר בנושה מובטח של הנכס על מלוא סכום החוב, כולל קרן, הפרשי הצמדה וריבית. בית המשפט קיבל את טענתה העקרונית של רשות המסים, בקובעו כי על פי חוק מס ערך מוסף, רכיבים אלה של החוב מוגנים בפקודת המס ונכללים בשעבוד על הנכס. עם זאת, בית המשפט המליץ לרשות המסים לשקול הפחתת הפרשי הריבית וההצמדה עקב חדלות הפירעון של החייב, עליהם הסכימה להודיע עד ליום 15.9.2015. בנוסף, קבע בית המשפט כי יש להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל במסגרת לשכת ההוצאה לפועל, בפיקוח הנאמן, ולאפשר לו להשתתף ולאשר בקשות שונות הקשורות למכירת הנכס. לבסוף חויבה העירייה לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דין בסך 2,500 שקל לטובת קרן כינוס הנכסים. ההחלטה נמסרה לצדדים ולא הוצאו צווים נוספים. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים ביום 31.8.2015.