ת"א 21940-10-09

תקציר

הנתבעת ביקשה לשנות את רישומה של חלקת מקרקעין בלשכת רישום המקרקעין, אשר נרשמה תחילה על שם אביו המנוח של התובעת, ולאחר מכן על שם התובע. נטל ההוכחה היה על הנתבעת להראות כי הרישום הנוכחי אינו נכון, אך היא לא עשתה כן. מגוון המסמכים והגרסאות שהציג הנאשם נמצאו חסרי בסיס עובדתי או משפטי. אביו של התובע היה הבעלים הרשום של הקרקע משנת 2004, ולאחר מותו הפך התובע לבעלים הרשום בשנת 2009. הנתבעת ניסתה להשתמש במסמכים אלה כדי להוכיח את זכויותיה הנטענות במקרקעין, אך מאחר שהצד השני טען שהם מזויפים, נטל ההוכחה נפל עליה להוכיח את אמיתותם, דבר שלא עשתה. הנאשם גם לא פעל במועד, וגרם לנזק ראייתי שהקשה על בירור העובדות. הדבר העביר עוד יותר את נטל ההוכחה אל הנתבע. מהראיות עולה כי הנתבעת עצמה האמינה שהנטל מוטל עליה, כפי שניתן לראות במכתב ששלח עורך דינה זמן קצר לאחר הגשת התביעה. ההסכם השני שהציגה הנתבעת, שנחתם לכאורה על ידי אביה של התובעת, מכירת הקרקע לבעלה המנוח של הנתבעת, נמצא לא אותנטי, וכך גם ייפוי הכוח הקשור אליו. הנתבעת גם לא הצליחה להוכיח את תוקפו של הסכם ראשון, כמו גם הסכם רכישה נסתר הקשור אליו, אשר הטילו ספק נוסף באמיתות המסמכים שהציגה. בסיכומו של דבר, הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת טענותיה, והשופט קיבל את הטענה והכריז על התובעת כבעלת הזכויות בקרקע. השופט הורה גם על מחיקת הערת האזהרה שנרשמה לטובת הנתבע ופסק כי הנתבע ישלם לתובע את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין בסך כולל של 36,000 ₪.