ת"א 54843-08-18

תקציר

התובע והנתבעים מצויים בסכסוך קרקעות, כאשר התובע מבקש להוציא את רכושם של הנתבעים מחלק מהמקרקעין המכונים ב'. הנתבעים טוענים לחזקה בקרקע באמצעות אביהם המנוח, שלדבריהם החזיק בקרקע משנת 1943. אין חולק כי הנתבעים תופסים כדין את קרקע א', הנתונה בהסכם חכירה. עם זאת, אין הסכם כזה לגבי קרקע ב'. עוד טוענים הנתבעים כי החזקתם ארוכת הטווח בקרקע ב' מקנה להם זכות להמשיך ולהחזיק בה, לרבות באמצעות השקעה ועיבוד. עוד הם טוענים כי זכות זו אינה ניתנת לביטול. בתוך כך, שלח התובע מספר מכתבי דרישה למנוח במהלך השנים, בהם הבהיר כי תפיסתו בקרקע ב' אינה חוקית וביקש ממנו לפנותה. בית המשפט פוסק לטובת התובעת, וקובע כי טענות הנתבעים חסרות שחר. המקרקעין המדוברים הינם בבעלות התובעת כדין, עם השלמת הליכי הרישום, ולנתבעים אין כל טענה תקפה כלפיה. בית המשפט דוחה את הגנת ההתיישנות של הנתבעים, ומסביר כי הקרקע היא לפי חוק המקרקעין, המונע תביעה כזו. על פי חומר הראיות, החזקתו של המנוח במקרקעין ב' החלה בשנת 1948, והפעולה הנוכחית היא בתוך התקופה המותרת. פסק הדין דוחה גם את טענת הנתבעים לזכות במקרקעין באמצעות החזקה, ומסביר כי כל הזכויות שהיו למנוח בוטלו לאחר הסדר הקרקע. באשר לטענת הנתבעים להחזקה בלתי חוזרת, מדגיש בית המשפט כי הדין הישראלי אינו מכיר במושג זה במקרה הנוכחי משום שהחזקת הנתבעים מקורה בבנייה בלתי חוקית. משכך, אין לנתבעים זכות במקרקעין ב', ולתובעת, כבעלים החוקיים, עומדת הזכות לבטל את החזקה בהם בכל עת. בית המשפט מורה לנתבעים לפנות מגרש ב' ופוסק לתובע 7,500 ₪ שכר טרחת עורך דין, שישולמו על ידי הנתבעים ביחד ולחוד.