רע"א 2946/09

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעורם של שישה אחים ואמם, שהיו בעלים משותפים של חלקת אדמה בבני ברק יחד עם אח נוסף, על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את עתירת המבקשים להורות על פינוי המשיב משלוש דירות במגרש, שנמכרו לו על ידי האם ואח נוסף על פי חוזה שנחתם בשנת 1993. חוזה המכר נועד לסייע בסיום הבנייה על החלקה, שכללה ישיבה, דירות מגורים, מקווה ומשרדים, לאחר שהכסף למשפחה אזל. עם זאת, התגלעו חילוקי דעות בין המוכרים לבין הקונה שהובילו את שני הצדדים לפנות לבוררות. פסק הבוררות פסק לטובת הקונה, והוביל את המוכרים לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את הפסק. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, ובקשת המוכרים לחופשה לערער לבית המשפט העליון נדחתה אף היא. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי לקבלת פסק דין הצהרתי, אשר פסק לטובתם, וקבע כי חוזה המכר אינו מחייב אותם, שכן המוכרים אינם מורשים לחתום בשמם. יתר על כן, החוזה נמצא כהסכם הלוואה במסווה, שנועד לעקוף את חוקי הריבית, ולכן בטל. על פסק דין זה לא ערער המשיב. לאחר מכן עתרו המבקשים לבית משפט השלום בדרישה להורות על פינוי המשיב משלוש הדירות, וכן על מתן דין וחשבון ותשלום דמי השכירות שגבה מהן. בית משפט השלום דחה את עתירתם, והוביל את המבקשים להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. גם בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם, ולא מצא עילה להתערב בממצאי בית משפט השלום, שהתבססו על ראיות ועדויות. לאחר מכן ביקשו המבקשים רשות ערעור על פסק דין זה של בית המשפט המחוזי, שנדחה על ידי אותו בית משפט, מה שהוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית לבית המשפט העליון. שופט בית המשפט העליון שדן בבקשה הגיע למסקנה כי היא אינה מעוררת שאלות בעלות משמעות משפטית או ציבורית מעבר לאינטרסים הישירים של הצדדים המעורבים, ולכן אינה מצדיקה ערעור נוסף. השופט הסכים עם קריאות הערכאות הנמוכות יותר של פסקי הדין הסותרים בתיק, וקיבל את החלטת בית משפט השלום בסתירה, ולאחר מכן דחה את בקשת רשות הערעור.