ת"א 35905-02-19

תקציר

מדובר בסכסוך נדל"ני מורכב בו מעורבים נתבעים רבים. התובעים, הטוענים כי רכשו נכס מסחרי בשנת 1992, מבקשים פסק דין הצהרתי שיבסס את זכותם לרשום את הבעלות בנכס. עם זאת, השופט פסק נגדם, וקבע כי הסכם המכר משנת 1992 נחתם למראית עין בלבד ואינו משקף את תנאי העסקה בפועל. יתר על כן, התובעים כשלו בהגנה על זכויותיהם בכך שלא רשמו את העסקה אצל הרשויות הרלוונטיות במשך עשרות שנים, דבר שגרם לתאונה משפטית. בתוך כך, צד שלישי, הנתבע מס' 3, רכש את הנכס בשנת 2018 בתמורה מלאה ובתום לב, על סמך בדיקות רשומות. השופט קבע כי זכותו בנכס קודמת לטענות התובעים, גם אם העסקה עם התובעים משנת 1992 לא בוטלה. עוד ציינה השופטת כי התובעים לא שילמו את מלוא התמורה בגין הנכס. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובעים לגופה והורתה להם לשלם לנתבעת 3 46,800 ₪ שכר טרחת עורך דין. צו המניעה הארעי שמנע מהנתבע מס' 3 לרשום את הנכס על שמו הוסר, והפיקדון הוחזר לו.