תפ"ח 631/09

תקציר

התיק עוסק בצעירה שהאשימה גבר שאנס אותה. האירוע התרחש על פי החשד בשעות המוקדמות לאחר מסיבה בדירתו של הגבר, לשם הגיעה האישה בהזמנתו. על פי כתב האישום, הגבר אנס את האישה למרות מחאותיה ולאחר מכן איים עליה שלא תספר על כך לאיש. הגבר הכחיש את ההאשמות וטען כי קיימו מגע מיני בהסכמה בשתי הזדמנויות שונות. המשפט התמקד בקביעה האם המגע המיני היה בהסכמה או לא. הן התביעה והן ההגנה הציגו את גרסאותיהם לאירועים, הנתמכות בעדויות עדים וראיות. טענת התביעה הסתמכה על עדותה העקבית של האישה, שאוששה גם על ידי ראיות חיצוניות, לרבות מצבה הנפשי לאחר האירוע וראיות המאמתות פרטים מסוימים מגרסתה. מנגד, ההגנה העלתה מספר קשיים בגרסתה של האישה, וטענה כי היא לוקה בחוסר אמינות. אלה כללו את חוסר גילוי הלב לכאורה של האישה בנוגע ליחסיה עם גבר אחר, היעדר צעקות או זעקות שנשמעו על ידי אחרים, והתנהגותה לאחר האירוע, שנראתה לא עולה בקנה אחד עם הטראומה שתיארה. בנוסף, ההגנה הצביעה על סתירות בעדותה של האישה בנוגע לשהותה בחו"ל ועל סתירות מסוימות בנוגע ללבושה ולבקשות שהופנו לאחותה. רוב השופטים, בהם מרים מזרחי ורפי כרמל, הגיעו למסקנה כי קיימים ספקות משמעותיים באשר לשאלה האם האישה נתנה את הסכמתה החוקית לקיום יחסי המין. הם זיכו את הנאשם בשל ספקות אלה, וציינו כי די בהם כדי למנוע הרשעה. השופט יעקב צבן חלק על כך, מצא את עדותה של האישה אמינה וסבר כי יש להרשיע את הנאשם באונס. עם זאת, דעת הרוב גברה, והנאשם זוכה מהאישומים שיוחסו לו בכתב האישום. השופטים הדגישו כי החלטתם התקבלה בשל הספקות הקיימים, וזכות הערעור לבית המשפט העליון נשמרה לשני הצדדים בתוך 45 יום.