ע"א 2609/05

תקציר

מדובר בערעור על החלטת הוועדה בראשות השופט רביד, שדחתה תביעת חייל לקצבת נכות בשל הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), בנימוק שהתביעה הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות וללא רישום פגיעה. המערער טען כי היה על הוועדה לבחון לגופה של תביעתו, וכי היה מקום להאריך את תקופת ההתיישנות מאחר שהפוסט טראומה שלו נבעה משירותו הצבאי. עוד טען כי חוות דעת המומחה שעליה הסתמכה הוועדה מכילה טעויות עובדתיות. השופטים הסכימו עם טענות המערער. הם מצאו כי היה על הוועדה לבחון תחילה את טענותיו של המערער לחוות דעת המומחה ולהגיע למסקנה כי אין קשר סיבתי בין שירותו הצבאי של המערער לבין ה-PTSD שלו, מה גם שדברי המומחה בדבר התפתחות PTSD אישרו לכאורה את תיאורי שירותו של המערער. עוד הסכימו השופטים כי הפרשנות המרחיבה של החוק, יחד עם אופייה של הפרעת דחק פוסט טראומטית שיכולה להופיע שנים לאחר השירות, הביאו לכך שלא היה מקום לדחות את התביעה בעילה של תקופות התיישנות או היעדר פגיעה רשומה. לפיכך הציעו השופטים לקבל את הערר ולהחזיר את הדיון לוועדה לבדיקה נוספת בהתאם להנחיות שניתנו. המשיב חויב לשלם למערערת את הוצאות הערעור, לרבות 15,000 ₪ בתוספת מע"מ ושכ"ט עורך דין.