ת"א 1583/03

תקציר

בפסק דין זה בחן בית הדין את אחריותם של גורמים שונים בעקבות תאונת עבודה. התובע, שנפגע במהלך תקרית עבודה, הגיע לפשרה חלקית עם הנתבעים השני והשלישי, במסגרתו הסכים על פיצוי בסך 25,000 ₪ והשאיר את שאלת חלוקת האחריות להכרעת בית הדין. הנתבעת הראשונה ניהלה גנים לאומיים ושלחה הודעת צד ג' לנתבעים השני והשלישי. הנתבעת השנייה הייתה חברה למתן שירותי כוח אדם שהעסיקה את התובע ושלחה אותו לעבוד אצל הנתבעת הראשונה. הנתבעת השלישית הייתה חברת הביטוח של הנתבעת השנייה. הנתבע הראשון טען כי הנתבע השני צריך לשאת במלוא האחריות החוזית על בסיס סעיף שיפוי בהסכם ביניהם. עם זאת, בית המשפט מצא כי הסעיף אינו מעביר אחריות נזיקית וכי יש להוכיח את אחריותו הנזיקית בפועל של הנתבע הראשון, שהוסכם כי היא 80%, כדי להפעיל את פוליסת ביטוח החבות. באשר לכפל ביטוח, מצא בית המשפט כי הפוליסות של הנתבעים השני והראשון היוו כפל ביטוח, אך סעיף השיפוי בהסכם בין הנתבעים הראשון לשני היה תקף ומנותק משאלת החבות. בנוסף, בית המשפט הכיר בזכות ההחלפה של מבטחת הנתבעת הראשונה, אשר תוכל לתבוע שיפוי מהנתבעים השני והשלישי לאחר תשלום לתובע. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי הדרך הישירה ביותר היא לחייב את הנתבע השני במלוא סכום הפיצוי, בהתחשב בכך שהם כבר הסכימו לשלם לתובע. כך, חויבו הנתבעים השני והשלישי לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם, והנתבעים השני והשלישי חויבו לפצות את הנתבעת הראשונה ואת מבטחה בגין הוצאותיהם.