בג"צ 252/77

תקציר

בג"ץ דן בעתירה שעניינה החלת חוק חיילים משוחררים (חזרה לעבודה), 1949 והתקנות המקבילות לו בנושא העסקת נכי מלחמה. העתירה עסקה בשאלה האם חוקים אלה מקנים לנכי צה"ל את הזכות הבלעדית לעסוק במקצועות מסוימים, לרבות ניהול מזנונים, גם כאשר הם עצמאים. בית המשפט מצא כי כוונת המחוקק מאחורי חוק חיילים משוחררים הייתה להסדיר יחסי עובד-מעביד, ולהבטיח את זכותם של חיילים נכי צה"ל לחזור למקום עבודתם הקודם. התמקדותו של החוק בחובות המעבידים ובזכויות העובדים לא התרחבה להגבלת חופש העיסוק של עצמאים. בעוד שהשרים מוסמכים לייעד סוגי עבודה מסוימים לנכי מלחמה, בית המשפט פירש סמכות זו כחלה רק על יחסי עובד-מעביד. לפיכך, התיקון לתקנות משנת 1979, שניסה להגביל העסקה עצמית במקצועות מסוימים, חרג מסמכותם של השרים. השופט שמגר הדגיש כי כל הגבלה על זכות היסוד לחופש העיסוק מחייבת ניסוח מפורש וחד משמעי מצד המחוקק, שלא היה קיים במקרה זה. בעקבות זאת, ביטל בית המשפט את הצו על תנאי ודחה את העתירה, תוך שהוא מכריע נגד זכותם הבלעדית של חיילים משוחררים עם מוגבלויות לנהל מזנונים כעצמאים.