ת"א 35189-08-16

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת על הזכויות בשני נכסים סמוכים בנס ציונה, המכונים מגרשים 172 ו-170. התובעים, מר אפרים יהוד ושולמית ויוחאי מקייטן, טוענים לזכויות בנכסים אלה מכוח החזקה משנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת. הנתבעים, רשות מקרקעי ישראל וועדת התיאום, טוענים כי זכויותיו הרשומות של יהוד בחלקה 172 מבוססות על טעות, שכן הנכס מעולם לא הושכר לו או למשפחתו, ומבקשים לתקן את הסכם החכירה והרישום כך שישקף את מצב החזקה בפועל. בנוסף, טוענת רמ"י כי הטעות ברישום נובעת מטעות בהסכם שכירות שנחתם בשנת 1981, ומבקשת לבטל או לתקן את ההסכם. בית המשפט בוחן את הראיות שהוצגו ומוצא כי רמ"י ומקייטן עמדו בהצלחה בנטל הכבד המוטל עליהם להוכיח כי רישום זכויותיו של יהוד בחלקה 172 היה שגוי. נמצא כי זכויותיו של יהוד מקורן בהסכם שכירות משנת 1965 לדירת 2.5 חדרים, אשר הועברה אליו מאמו, ציונה יהוד, ומשתרעות רק על חלק מחלקה 172 וחלק מחלקה 170. בית המשפט קובע כי משפחת מקייטן מחזיקה ברכושה מאז שנת 1938, ויש לרשום את זכויותיה בהתאם. יתר על כן, בית המשפט מגיע למסקנה כי תביעת רמ"י אינה חסומה על פי חוק, בכל הנוגע למקרקעין, ותקופת ההתיישנות היא 25 שנה. טענותיו של יהוד בדבר פסילת החוק נדחות, שכן הן כרוכות בחוסר תום לב ובציניות, מה גם שהיה מודע לעמדת רמ"י בנוגע לטעות ברישום. בסופו של דבר, בית המשפט מורה על תיקון הסכם החכירה והרישום של יהוד כך שישקף את זכויותיו בחלק מחלקה 172 ובחלק בחלקה 170. דרישותיו של יהוד נדחות, והוא נדרש לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לרשות מקרקעי ישראל ולמקייטן. מנהל מקרקעי ישראל מביע נכונות להחזיר ליהוד את דמי ההיוון ששולמו ביתר, ועניין זה שמור להליכים עתידיים.