ע"א 745/82

תקציר

ערעור זה מתייחס לסכסוך כספי בין שותפים בעסק להשכרת רכב. המערערים, שהם בעלי המניות והמנהלים היחידים בחברה, ערערו על פסק דינו של בית המשפט המחוזי וחייבו אותם למסור למשיבים, שהיו משקיעים בחברה, חשבונות מפורטים ולשלם להם את הרווחים המגיעים להם. הטענות העיקריות שהעלו המערערים היו כי שגה השופט קמא בקובעו (1) כי המסמכים שהוגשו אינם מאפשרים מסקנה ברורה בדבר רווחיות החברה, (2) הסתמך על עדותו של מר בר-דוד כעד מומחה, ו-(3) לא קיבל את טענת אי היריבות בין המערערים לבין המשיבים. בית המשפט העליון קבע כי פסק דינו של בית משפט קמא היה ראוי. נמצא כי המערערים ויתרו על טענת אי היריבות בהסכמתם לפסק דין קודם, שכלל חובה לספק חשבונות ותשלומים למשיבים. בית המשפט דחה גם את טענות המערערים בדבר חוסר יכולתו של רואה החשבון להסיק מסקנות מהמסמכים שהוגשו וקבילות עדותו של מר בר-דוד כעד מומחה. נקבע כי ישנם שני סוגים של עדים מומחים: אלה שהם מומחים במובן הקלאסי, עם כישורים פורמליים, ואלה שרכשו מידע כללי בנושא מסוים באמצעות ניסיונם. אל לו לבית המשפט להטיל מגבלות פורמליות על קבילותה של עדות מומחה, אלא להעריך את הרלוונטיות שלה ואת משקלה הפוטנציאלי. מאחר שהמשיבים מילאו אחר הדרישות הפורמליות לעדותו של מר בר-דוד והוכח כי הוא בעל ניסיון רלוונטי, עדותו נשקלה כראוי על ידי בית משפט קמא. לבסוף, הסכים בית המשפט העליון עם הסתמכותו של בית משפט קמא על הצהרת רואה החשבון כי המסמכים אינם מאפשרים לקבוע את ביצועיה הכספיים של החברה. לפיכך נדחה הערעור, והמערערים חויבו לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 1,500 ₪.