ת"א 27856-01-13

תקציר

עורך הדין תבע את מרשו לתשלום שכר טרחה והוצאות שנבעו משלושה תיקים קשורים. המקרה הראשון עסק בייצוג בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו ללקוחה בתאונת דרכים ("תיק ההפלה"). המקרה השני עסק בייצוג במוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), והתיק השלישי עסק בייצוג בהליך בבית משפט לתעבורה ("תיק התעבורה"). הצדדים הסכימו להגיש ראיות ולקבל את פסק הדין על סמך תיק בית המשפט. במקרה ההפלה, עורך הדין ביקש 80% משכר הטרחה, אך הלקוח טען כי שכר הטרחה צריך להיות נמוך בהרבה. בית המשפט מצא כי על פי הסכם שכר הטרחה, עורך הדין זכאי לשני שלישים משכר הטרחה הנקוב, שכלל שכר טרחה תכוף, בניכוי הסכום שעורך הדין כבר קיבל. באשר לייצוג במל"ל, תבע עורך הדין שכר טרחה, אך הלקוח ציין כי לא הסמיך את עורך הדין לייצוג כזה. בית המשפט קיבל את גרסת עורך הדין לאירועים והורה ללקוח לשלם שכר טרחה בסך 5,000 שקל, שכן מצא כי עורך הדין ייצג את הלקוח במל"ל ומגיע לו שכר ראוי. בתיק התעבורה טען הלקוח כי לא קיים הסכם שכר טרחה. בית המשפט מצא כי עורך הדין ייצג את הלקוח בתיק זה והורה ללקוחה לשלם שכר טרחה בסך 2,500 ₪, שכן הייצוג נפרד מתיק ההפלות ומגיע לו פיצוי. בית המשפט פסק גם על ההוצאות, פסק לעורך הדין 111.5 ₪ עבור הוצאות דואר רשום ודחה את התביעות בגין צילומים, אגרות משפט והוצאות נסיעה. הלקוח חויב להחזיר לעורך הדין מקדמה בסך 1,200 ₪. בסך הכל על הלקוח לשלם לעורך הדין שכר טרחת עורך דין בסך 8,850 ₪, הוצאות בסך 1,984 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 9,440 ₪, כל זאת בהפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. כמו כן חויב הלקוח להשיב חלק משכר הטרחה שכבר שילם, באופן יחסי לסכום שנפסק. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים ונשא את זכות הערעור.