עת"מ 20811-10-13

תקציר

השופט יורם נועם קבע כי החלטת המשיב לרשום את העותרת כחברה לתועלת הציבור היא סבירה ואין להתערב בה על ידי בית המשפט. השופט הדגיש כי תפקידו של בית המשפט לעניינים מנהליים בבואו לבחון החלטות מסוג זה הוא לוודא כי הרשות המינהלית מפעילה את סמכותה כראוי, במסגרת סמכותה ועל בסיס שיקולים סבירים. השופט הסביר כי חוק החברות קובע שני מסלולים נפרדים לרישום חברה לתועלת הציבור: מסלול לבקשת החברה, המחייב את החברה להוכיח כי היא עומדת בתנאים מסוימים, ומסלול חובת רישום, בו רשם החברות יוזם את הליך הרישום על סמך היכרותו עם פעילות החברה. השופטת הסכימה עם פרשנותו של המשיב לחוק, המבחין בין שני המסלולים ודורש תנאים שונים לכל אחד מהם. השופט בחן את החלטת המשיב לוודא כי היא מבוססת על ראיות מנהליות ומצא כי העותרת לא הצליחה להפריך את מסקנת המשיב כי פעלה אך ורק למטרות ציבוריות ולא חילקה רווחים. השופטת ציינה כי מסמכיו הפנימיים של העותר ותצהירי הדירקטור תומכים בעמדת המשיב. בנוסף, דחתה השופטת את טענות העותר בדבר אפליה וכיבוד זכויות קניין, שכן טענות אלה לא נתמכו בראיות, והצדדים הנפגעים לכאורה לא צורפו לעתירה. בסופו של דבר, הגיע השופט למסקנה כי יש לדחות את העתירה, והחלטת המשיב לרשום את העותרת כחברה לתועלת הציבור עומדת בעינה. העותר חויב בהוצאות המשיב בסך 10,000 ₪.