בר"ע 41663-07-22

תקציר

בית המשפט מצא כי סעיף 9(5) לפקודת מס הכנסה, המתווה את התנאים לפטור ממס לנכים, קובע כי קביעת הנכות הקודמת תאומץ כולה ולא בחלקה. הסיבה לכך היא שאימוץ קביעות חלקיות עלול להוביל לתוצאות מלאכותיות ולהתנגשויות בהחלטות. במקרה זה, ביקש המבקש לאמץ רק חלק מקביעות ועדת הנכות הכללית וביקש להיבחן לדרגת נכות גבוהה יותר ביחס לליקויים אחרים. בית המשפט קבע כי החלטת הוועדה שלא לאפשר זאת עולה בקנה אחד עם החוק ועם הכוונה העומדת מאחוריו, שמטרתה להימנע מהחלטות סותרות ולקדם יעילות. המבקש, שיוצג על ידי עורך דין, ביקש במפורש להיבדק בשל ליקוי אורולוגי ונבדק על ידי שתי ועדות. מאחר שבחר שלא לאמץ את קביעת הנכות האורולוגית של ועדת הנכות הכללית ובמקום זאת ביקש דרגת נכות גבוהה יותר, הוא אינו יכול לטעון בדיעבד לאימוץ כל הליקויים כפי שנקבעו על ידי אותה ועדה. בית המשפט הדגיש כי הלכת זנגוט, שהבהירה את תחולת החוק, לא שינתה את הפסיקה הקודמת באופן משמעותי, ולכן המבקש לא יכול היה להסתמך עליה בעת הגשת תביעתו. זאת ועוד, שינוי הפרשנות לא יצר חבות במס רטרואקטיבי, שכן המבקש מעולם לא היה זכאי לפטור ממס. לבסוף, טענות המבקש באשר לעמדת המשיב בפרשת תורג'מן לא נדונו, שכן העניין היה תלוי ועומד בפני הערכאה הנמוכה יותר. הבקשה לפטור נדחתה ולא נפסקו הוצאות.