ב"ל 10339-07-18

תקציר

אזרחית ישראלית, גב' ש.ה., ביקשה סעד זמני שיאפשר לה ולשלושת ילדיה הקטנים לקבל טיפול רפואי כתושבי ישראל, עד להכרעה בערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי לשלול את מעמד התושבות שלה. בית המשפט נעתר לבקשתה לסעד זמני. גב' ש.ח. נישאה לתושב השטחים בשנת 2013 ונולדו להם שלושה ילדים. המוסד לביטוח לאומי שלל ממנה את מעמד התושבות בטענה שבשנת 2017 היא העבירה את מקום מגוריה לשטחים. גב' ש.ח. טענה כי היא נשארה בישראל, שכרה דירה והתגוררה אצל קרובי משפחה לאחר שבעל הבית שלה ביקש ממנה לפנות את המקום. היא ביקרה את בעלה וילדיה בחבלה למשך כמה ימים בחודש. בית המשפט הכיר בזכותה של האזרחית לסעד זמני לפני משפט מלא, תוך שהוא משקלל את סיכויי הצלחת תביעתה אל מול מאזן הנזקים הפוטנציאליים. בית המשפט מצא כי די בעדויותיה של גב' ש.ח. – לרבות עדויותיה שלה ושל עדיה על חיי היומיום שלה בלוד ועל רישומה של בתה לגן ילדים מקומי – כדי לבסס לכאורה כי מרכז חייה נותר בישראל. כמו כן, בית המשפט שקל את פוטנציאל הדחיפות הרפואית והפגיעה במבקשת ובילדיה אם יימנע מהם טיפול רפואי במועד. הימנעותו של המשיב מלהביא ראיות שכנגד בהליך הסעד הזמני הותירה את בית המשפט ללא יכולת לשלול את האפשרות להצלחה בתיק העיקרי. לפיכך, הבקשה לסעד זמני נענתה, המזכה את המבקשת וילדיה בביטוח בריאות כתושבי ישראל עד להכרעה בתיק העיקרי. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין בתוך 15 יום לבית הדין הארצי לעבודה.