עת"מ 57744-02-14

תקציר

העותר, בעל בית מלון, הגיש עתירה נגד החלטת המשיבים שלא להעניק להם רישיון עסק אלא אם יעמדו בדרישות בטיחות אש נוספות, לרבות התקנת מגפונים, מערכות נשימה, פאנל כבאים וחיבור מפוח משחרר עשן למקור חשמל עצמאי. העותרת טוענת כי למשיבים אין סמכות להטיל דרישות אלה, שאינן נזכרות במפורש בתקנות שירותי הכבאות, וכי הדבר כרוך בעלויות כספיות משמעותיות. עם זאת, בית המשפט מוצא כי המשיבים, הרשות הארצית והמנכ"ל שלה, הם בעלי הסמכויות הנדרשות על פי חוקים שונים, לרבות חוק הרשות הארצית, תקנות שירותי הכבאות ותקנות התכנון והבניה. יש להגביל את התערבותו של בית המשפט בהחלטות מינהליות, ובפרט בהחלטות הנוגעות לאמצעים מצילי חיים, למקרים חריגים של חוסר סבירות קיצוני. דרישות הבטיחות המוטלות הן סבירות ללא עוררין, ואל לו לבית המשפט להתערב בשיקול הדעת המינהלי במקרה זה. זאת ועוד, יש לפרש את הוראות החקיקה באופן רחב, תוך הכרה בזכותם של המשיבים להתנות תנאים נוספים באמצעות הנחיות פנימיות. גם הוראות המכ"ם, שהוצאו בשנת 1993, תומכות בסמכותם של המשיבים לדרוש מגפונים ומערכות נשימה. לבסוף, השיקולים הכספיים שהציגה העותרת אינם מבוססים ואינם גוברים על הצורך לשים את בטיחות חיי האדם בראש סדר העדיפויות. אשר על כן, העתירה נדחית, והעותר חויב לשלם למשיבים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.