ת"א 26408-12-17

תקציר

בית המשפט מצא כי החלטת הבנק לסגור את חשבונו של התובע הייתה סבירה ומוצדקת בשל התנהגותו המאיימת והמאיימת של התובע כלפי עובדי הבנק. הבנק סיפק ראיות מהימנות להתנהלות התובעת, שכללה צעקות, קללות ויצירת תחושת פחד בקרב העובדים. עם זאת, בית המשפט מצא גם כי הבנק לא סיפק את תקופת ההודעה המוקדמת הנדרשת על פי חוק של 30 יום לפני סגירת החשבון וכי תקופת הודעה זו הייתה צריכה להסתיים ביום 20 בדצמבר 2017. הדבר היווה הפרה מצד הבנק. בית המשפט קבע כי התובע לא הוכיח כל נזק שנבע מהסגירה המוקדמת של חשבונו או מהחזרת מספר שיקים בשל היעדר כיסוי. כמו כן, החלטת הבנק להחזיר את השיקים הייתה כדין, למעט שיק אחד שהוחזר לפני מועד הסגירה הרשמי של החשבון. בית המשפט דחה גם את תביעת לשון הרע של התובעת, שהתבססה על מכתב התראה ששלח הבנק לצדדים שלישיים בנוגע לצ'קים שהוחזרו, שכן המידע שנחשף לצדדים השלישיים אינו מהווה לשון הרע כהגדרתה בחוק. למרות שבית המשפט הכיר בהפרה של הבנק בכך שלא סיפק את תקופת ההודעה המוקדמת הראויה ואת חובת הזהירות שהוא חב כלפי לקוחותיו, הוא בחר שלא לפסוק לתובע פיצוי כלשהו ללא הוכחת נזק. החלטה זו התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה, לרבות התנהלותו של התובע עצמו והיעדר נזק מוכח. במקום זאת, כל צד חויב לשאת בהוצאותיו המשפטיות.