ע"ו 40944-12-14

תקציר

המערער, שהוכר כנכה על ידי המשיב עקב פגיעות שנגרמו לו בתאונה, פנה לבית המשפט בבקשה להכרה נפרדת במוגבלותו השכלית, אשר נדחתה על ידי המשיב. המשיב קיבל את הליקוי הקוגניטיבי של המערער אך טען כי הוא חופף למוגבלותו הנפשית, ולכן אין לדון בשניים בנפרד. בית המשפט פסק לטובת המערער בקובעו כי מאחר שהמשיב קיבל בעבר את הליקוי הקוגניטיבי של המערער כנושא נפרד מנכותו הנפשית, על הוועדה הרפואית לקבוע את מוגבלותו הקוגניטיבית של המערער מבלי להתייחס למקורה. סמכותה של הוועדה הוגבלה לעניין ספציפי זה כפי שהורה בית המשפט, והיא לא יכלה לפתוח מחדש את הדיון בנושא הנכות הנפשית. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי נכותו הנפשית של המערער, המסווגת תחת תת-סעיף אחר של מבחני הנכות, היא תגובה למוגבלותו הפיזית ואינה קשורה לפגיעה קוגניטיבית. לפיכך, לא הייתה הצדקה שהוועדה תתייחס אליהם כאל נכויות חופפות. בית המשפט התייחס גם לבקשת המערערת לפסול את הוועדה בשל עמדתה המוקדמת ודחה אותה, מתוך הבנת האתגר העומד בפני הוועדה בהקפדה על כללים משפטיים הסותרים חוות דעת רפואיות. משכך, התקבל הערעור באופן חלקי, והתיק הוחזר לוועדה הרפואית להערכה מחודשת של נכותו הקוגניטיבית של המערער, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו המשפטיות.