בש"פ 1332/10

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שסירב להשיב כספים שנתפסו מביתו של המערער. הכספים, 56 אלף שקל ו-1,200 דולר, נתפסו עד לחילוט אפשרי במסגרת חקירת תיק הונאה מורכב. המערער, שהוגש נגדו כתב אישום בגין קשירת קשר וגניבת רכב, עתר להשבת הכסף. על סירובו של בית המשפט המחוזי, שהתבסס על קיומן של ראיות לכאורה הקושרות את הכספים לעבירות, הוגש ערעור. המערער טען כי השיחות שפורשו על ידי בית המשפט המחוזי כמפלילות היו סתומות ולא הצדיקו את החילוט. עם זאת, השופטת ארבל אישרה את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הבחנה ברף הראייתי לאחר הגשת כתב אישום. היא קבעה כי לאחר הגשת כתב אישום, הרף הרלוונטי לחילוט הוא סבירות סבירה להרשעה, שבמקרה זה התקיימה. ארבל הדגישה כי סיכוי סביר להרשעה הוא גם אמת המידה להארכת מעצר, וכי הסכמה לשחרורו של המערער בשל חולשה ראייתית אינה שוללת סבירות זו. יתר על כן, ארבל מצאה את שתיקתו של המערער בחקירות ואת המקור הבלתי מוסבר של הכספים חשודים. היא שקלה את סכום הכסף שנתפס ומצאה כי אין זה סביר שאדם הטוען לחיות מקצבת ביטוח לאומי. לפיכך, הערעור על החזרת הכובש נדחה, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי.