ע"א 26/89

תקציר

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דין הצהרתי בדבר בעלות משותפת בדירה בין בני זוג נשואים, ללא כל ראיה להשקעה כספית משותפת או כוונה לשיתוף בנכסים. חזקת השיתוף נחשבה סמויה בשל מערכת יחסים עוינת והיעדר שיתוף פעולה כלכלי משותף. המערערת טענה אחרת, חלקה על הממצאים והדגישה את החיים המשותפים של בני הזוג. בית המשפט העליון אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והסכים כי חזקת השיתוף אינה חלה במקרה זה. פסק הדין הדגיש כי חיי משפחה שיתופיים, על תנודותיהם הטבעיות, עומדים ביסוד חזקת השיתוף. כל אחד מבני הזוג תורם באופן שונה, ולאו דווקא כלכלי, לרווחת המשפחה. עם זאת, ראיות ליחסים מתוחים ופרידה מכוונת יכולות לסתור חזקה זו. במקרה דנן, מצא בית המשפט אזור חיץ וכוונה ברורה של המשיב להחריג את המערערת מבעלות בדירה, דבר שקיבל המערער במשך למעלה משני עשורים. עוד הובהר בפסק הדין כי ניתן לסתור את חזקת השיתוף לגבי נכסים ספציפיים. בהיעדר ראיות לתרומה כספית מצד המערערת ולקשר זוגי מתוח, הגיע בית המשפט למסקנה כי חזקת השיתוף אינה חלה. הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב.