בר"ע 2384-06-14

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים בנוגע לתביעתו של מבקש לקצבת נכות. המבקש, שאובחן עם לימפומה ממאירה שאינה הודג'קין בשנת 2009, קיבל קצבת נכות זמנית בשנת 2012. עם זאת, המבקש לא הסכים עם הערכת הוועדה לגבי דרגת נכותו וערער לבית המשפט המחוזי בחיפה. בית המשפט דחה את הערעור, בנימוק שקביעותיה הרפואיות של הוועדה הן סבירות ותואמות את החוק. משלא היה מרוצה מהחלטת בית המשפט, הגיש המבקש ערעור חדש, בו ביקש הערכה מחודשת של נכותו על ידי ועדה אחרת. הערעור מתמקד בבחירת סעיף נכות מתאים למצבו של המבקש. המבקש טען כי היה על הוועדה להחיל את סעיף 1(3)(א), המקנה אחוזי נכות גבוהים יותר, במקום סעיף מותאם. הערעור התייחס גם לתדרוך פנימי שהנחה את הרופאים בנוגע לקביעת נכות, וטען כי הוא לא נשקל. לאחר עיון בבקשה ובמסמכים הרלוונטיים, החליט השופט כי על המוסד לביטוח לאומי לתת תשובה המצדיקה מדוע אין להעביר את עניינו של המבקש לוועדה אחרת לדיון חוזר. המכון התבקש להסביר מדוע לא נקבעה נכותו של המבקש על סמך סעיף 1(3)(א) ובמקום זאת התבססה על סעיף 2(ב). תגובת המכון נדרשה להתייחס לפער בין אבחנת הפונה לבין סעיף הנכות היישומית, וכן להשלכות של תדריך פנימי. השופטת הקציבה למכון מועד אחרון של 10.8.2014 להגשת תגובתו, ופסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים.