ת"א 14187-11-21

תקציר

התובע, שנפגע בשתי תאונות דרכים נפרדות, תבע פיצויים. התאונה הראשונה אירעה כאשר התובע נפגע בראשו מרכב חולף בעת חציית הכביש, ובתאונה השנייה נפגע התובע מרכב מאחור בעת שנתקע בפקק. השופט פתח וציין כי החוק הישראלי מחייב פסק דין תמציתי במקרים כאלה, וכי הנתונים היו יכולים להיות טובים יותר, אך בכל זאת המשיך ונתן פסק דין ארוך המפרט כל היבט והיבט של התיק. פסק הדין מחלק את הנזקים לקטגוריות שונות. באשר לנכות רפואית, מינה בית המשפט מומחים רפואיים להערכת נכויותיו של התובע כתוצאה מכל תאונה. בתאונה הראשונה נקבעה לתובע נכות לצמיתות בשיעור של 3.33%, ובתאונה השנייה נקבעה לתובע נכות רפואית בשיעור של 8.35%. בשני המקרים נמצאה הנכות התפקודית נמוכה מהנכות הרפואית, ובמרכזה פגיעות נוירולוגיות. לאחר מכן פנה השופט לחישוב כל סוג נזק. בגין התאונה הראשונה חושבו הפסדי השכר העתידיים על בסיס גילו של התובע, השתכרותו הצפויה ודרגת הנכות, ונקבעו על 57,000 ₪. הפסדי הפנסיה הוסיפו לסכום זה 7,125 שקל. התובע ביקש 50,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, אך מאחר שהנתבע ציין כי הוצאות אלו לרוב לא הוכחו, פסק השופט לתובע 2,500 ₪ בגין הוצאות אלה, לכיסוי הוצאות נוספות שאינן כלולות בסל הבריאות. בגין כאב וסבל נפסקו לתובע 5,375 ₪. בהמשך לתאונה השנייה, חישובי הפסדי השכר והפנסיה היו דומים לאלה של התאונה הראשונה, והסתכמו בסכומים של 173,127 ש"ח ו-21,640 ש"ח, בהתאמה. בקשתה של התובעת לסך של 50,000 ₪ עבור סיוע לזולת בעבר ובעתיד נדחתה מחוסר ראיות מספיקות, וכך גם חלק ניכר מהבקשה להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה; במקומם נפסקו לתובע 7,500 ₪. לבסוף, נקבע סכום פיצוי בגין כאב וסבל על סך של 15,606 ₪. בצירוף הנזקים משתי התאונות, הסכום הכולל הגיע ל-217,873 שקל לתאונה השנייה ול-72,000 שקל לתאונה הראשונה. השופטים גם פסקו לתובע שכר טרחת משפט, ונתנו לנתבעים 30 יום לשלם לתובע, שלאחריהם תתווסף ריבית. זכות הערעור נותרה פתוחה למשך 60 יום בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.