ב"ל 53559-12-18

תקציר

בית המשפט דחה את תביעת התובע כנגד החלטת המוסד לביטוח לאומי בנוגע לחישוב קצבת הנכות שלו. התובע טען כי הנתבע היה צריך לחשב את שכרם על בסיס שכרם במקום עבודה קודם בו חלה במחלה. עם זאת, בית הדין מצא כי התובע עבד ברציפות במקום עבודתו הנוכחי למעלה מחצי שנה לפני מועד הנכות, ולאחר בחינת דוחות הוועדות הרפואיות, נמצא כי מועד הנכות אינו שרירותי. מכאן, שלנתבעת הייתה תקופת עבודה סולידית של שלושה חודשים לצורך חישוב שכרו של התובע. בנוסף, מאחר שתכליתו של סעיף 98(א) לחוק הביטוח הלאומי היא לשמור על רמת החיים של המבוטח לפני הנכות, אישר בית המשפט את החלטת הנתבעת לבסס את שכרו של התובע על הכנסתו ממקום עבודתו הנוכחי. עוד טענו התובעים כי מחלתם מקורה במקום עבודתם הקודם, אך בית הדין לא מצא כל ראיה לכך וציין כי התובעת הודתה שמחלתם לא פגעה ביכולתם לעבוד בתוך הבית. עוד הובהר בפסק הדין כי פסיקת העבר בעניין חישוב השכר במקרים של הרעה לא חלה על מצב זה. ככלל, בית המשפט קבע כי גישתה של הנתבעת תואמת את הדינים הרלוונטיים ואת פסקי הדין הקודמים, ועל כן נדחתה התביעה. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם, ולכל צד הזכות לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום.