ת"פ 17543-02-16

תקציר

הנאשם הואשם בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו בכך שלא פתח את דלת ביתו לבקשת שוטרים שהיו ברשותם צו חיפוש. בכתב האישום נטען כי השוטרים דפקו על הדלת במשך למעלה משעה ולאחר שכיסו את מצלמות האבטחה מחוץ לדירה, המתינו בחוץ כדי לוודא שהנאשם נמצא בפנים. בסופו של דבר פרצו השוטרים את הדלת לאחר שהבחינו בתנועה בתוך הבית. הנאשם הכחיש את הטענות ובחר לייצג את עצמו. בית המשפט שמע עדויות מעדי התביעה, בהם השוטרים המעורבים, ועד ההגנה. לאחר ששקל את חומר הראיות, מצא בית המשפט כי בעדויות השוטרים נפלו אי דיוקים וכי גרסתו של הנאשם לאירועים סבירה יותר. בית המשפט קבע כי השוטרים לא הזדהו כראוי בפני הנאשם, כנדרש בחוק, שכן הם כיסו את מצלמות האבטחה ואת צופה הדלת, ובכך מנעו מהנאשם לדעת מי נמצא מחוץ לדלתו. המשטרה טענה כי מדובר בתחבולה, אך בית המשפט מצא את נימוקיה בלתי מספקים. עוד ציין בית המשפט כי חששותיו של הנאשם מפני פגיעה אפשרית היו סבירים נוכח אזהרותיו הקודמות מהמשטרה בדבר איומים על חייו, והעובדה שהמצלמות היו מכוסות הוסיפה לחשדותיו. בית המשפט הגיע למסקנה כי התנהגותו של הנאשם אינה מהווה עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שכן הוא לא היה מודע לכך שהאנשים שמחוץ לדלתו הם אכן שוטרים עד שהזדהו כראוי, דבר המטיל ספק בטענת התביעה כי התכוון לשבש את החיפוש. כמו כן, בית המשפט מצא כי הנאשם ניסה לפתוח את הדלת לאחר שנודע לו על נוכחות השוטרים ולא התמהמה יתר על המידה. ככלל, בית המשפט זיכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו, והדגיש כי התביעה לא הצליחה להוכיח את אשמתו מעבר לספק סביר. הנאשם היה מיוצג על ידי עצמו, ולתביעה הייתה זכות לערער על פסק הדין בתוך 45 יום.