ת"א 15112-08-23

תקציר

בית המשפט החליט כי הבקשות לדחיית התביעה נדחות בשל הליכים קודמים בין הצדדים שלא דנו או הכריעו בעניין הנדון. טענה זו, שעניינה עסקת מתנה של חלקת מקרקעין, טעונה בחינה נוספת, שכן ההליכים הרלוונטיים הקודמים לא כיסו או קבעו את תוקפה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הטיעון לדחיית התביעה על יסוד תקופת ההתיישנות לוקה בחסר. על פי הראיות שהוצגו, תקופת ההתיישנות טרם הסתיימה, גם אם תחול התקופה הקצרה יותר של שבע שנים, כפי שנטען על ידי הנתבעים. המועד הקובע לתחילתה של תקופת ההתיישנות, לטענת בית המשפט, הוא המועד בו הנתבעים הפרו את זכויות התובעים הנובעות מהסכם המתנה, שטרם הגיע. בנוסף, הדגיש בית המשפט את אופיים הדרסטי של הדחייה על הסף ואת הצורך בזהירות בעת הפעלת סעד זה, ונעתר לבקשות אלה רק במקרים בהם אין לתובע סיכוי להשיג את הסעד המבוקש. משכך, נדחות בקשות הדחייה מטעמים פרוצדורליים, והנתבעים נדרשים לפצות את התובעים ביחד ולחוד בגין הוצאותיהם שנגרמו להם בהתגוננות מפני בקשות אלה.