פ"א 5009-01-20

תקציר

השופט דחה את הערעור על החלטת בית משפט קמא לדחות בקשה לביטול צו מנהלי. הצו, שהוצא מכוח סעיף 219 לחוק, הורה על הפסקת שימוש משרדי בלתי מורשה בבניין. לדברי השופט, המערערים לא הביאו ראיות מספיקות כדי להצדיק את ביטול הצו או את מימוש הסעדים החלופיים. השופט הדגיש כי הערר אינו רלוונטי עוד, שכן הוועדה המקומית אישרה בקשה נוספת לבנייה בתנאים. תנאי אחד היה שהקומה העליונה של הבניין תוכל לשמש למגורים בלבד. יתר על כן, השופט מצא כי טענת המערערים בדבר אופיו הנלווה של שימושם המשרדי למגורים עומדת בסתירה לעמדותיהם הקודמות. עוד ציינה השופטת כי טענת המערערים נעדרת תשתית עובדתית וכי השימוש הנוכחי בנכס משרת בעיקר את צרכי המשרד. דו"ח הבדיקה, שהמערערים לא הצליחו להפריך באופן משכנע, תמך בממצא זה. יתר על כן, השופט ציין כי למערערים היו די זמן והזדמנויות להציג את טענותיהם אך בחרו שלא לעשות כן, ואין צורך בהחזרת הדיון לבית משפט קמא. השופט הגיע למסקנה כי הצו מוצדק, מה גם שניתן לבטלו אם המערערים יקבלו היתר או יאושר השימוש במשרד. ככלל, הערעור נדחה, והצו המנהלי נותר בעינו.