ע"פ 80034/08

תקציר

פסק הדין המדובר נוגע לערעור של עזבונו של מרדכי קריינר על פסק דין שקבע כי הוא משלם קנס של 550 אלף שקל במסגרת הרשעתו בפלילים. קריינר הודה באשמה והורשע לפי סעיף 217 לפקודת מס הכנסה, ונידון לקנס או לשנת מאסר בתשלומים. קריינר ביצע את שלושת התשלומים הראשונים לפני מותו, והשאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם ניתן לגבות את יתרת התשלומים מעיזבונו. החלטת הרוב, שנכתבה על ידי המשנה לנשיא צ' המר ואליה הצטרף גם המשנה לשופט ד' ברלינר, קיבלה את הערעור. ההחלטה קבעה כי קנס המוטל במסגרת הליך פלילי הוא עונש אישי, ומטרתו להשפיע על העבריין בלבד. לכן, קנסות שלא שולמו לא ניתן להעביר לאדם אחר או לעיזבון של המנוח. מאחר שקריינר נפטר לפני המועד האחרון לתשלום, לא ניתן היה לגבות את יתרת הקנס. השופט ש.ד. רוזן חלק על כך, וטען כי ההיבט העונשי של קנס מלווה בהיבט אזרחי-מינהלי, מה שהופך אותו לחוב לאוצר המדינה מרגע הטלתו. לדברי רוזן, הקנס הוא חוב עוד לפני מועד התשלום, ולכן יש לראות בו מס ולגבות אותו בהתאם. בהחלטת הרוב הודגש כי מותו של העבריין שומט את הבסיס לאחריות פלילית, וכל עונש המוטל הוא בהכרח אישי וחדל לחול עם מותו של האדם. השופט רוזן, לעומת זאת, סבר כי לקנס יש אופי של חוב אזרחי, ויש לגבו מהעיזבון. בסופו של דבר, החלטת הרוב קיבלה את הערעור וביטלה את החלטת בית משפט קמא, כלומר יתרת הקנס לא תיגבה מעיזבונו של קריינר.