ע"א 3497/02

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו רכשו המערערים, בני זוג בני זוג, בית מגורים בפתח תקווה מהמשיבים, חברות בניית הבתים, בחודש מאי 1990. בהסכם המכר נקבע כי שטח המגרש יהיה 363.9 מ"ר עם סטייה של 1%. המערערים שילמו את מלוא התמורה וקיבלו חזקה בבית בשנת 1993, אך זכויות הבית נרשמו על שמם רק בשנת 1999, אז התברר כי שטח המגרש בפועל הוא 310.88 מ"ר. המערערים תבעו את המשיבים בשנת 2001 על צמצום שטח המגרש ופיצוי על האיחור ברישום. המשיבים טענו כי התביעה התיישנה, דבר שהמערערים הכחישו, וטענו כי לא הייתה להם כל סיבה לדעת על ההפחתה עד שנת 1999. בית משפט קמא דחה את התביעה מחמת התיישנות, מבלי לשמוע כל ראיה. ערכאת הערעור קבעה כי החלטת בית משפט קמא ניתנה ללא שמיעת ראיות כלשהן והעמידה אותה על כנה. היא קבעה כי היה מקום לאפשר למערערים להוכיח את טענותיהם, לרבות את העובדות המזכות המהוות חלק מעילת התביעה עצמה. בית המשפט הורה להחזיר את התיק לבית משפט קמא לדיון הוכחות בשאלת ההתיישנות ולגופו של עניין וכי המשיבים ישלמו למערערים שכר טרחת עורך דין של המערערים, שנקבע על סך של 25,000 ₪ בתוספת מע"מ. השופט שאול שוחט והשופט מגן אלטוביה הסכימו עם דעתו של השופט ד"ר עמירם בנימיני.