בש"א 5943/20

תקציר

במקרה דנן, בקשת המערערים לקבל פטור מתשלום אגרת בית משפט נדחתה על ידי הרשם, החלטה עליה ערערו בערעור. המערערים טענו כי מעורבותם בהליכי פשיטת רגל מגבילה את יכולתם הכלכלית, ומצדיקה פטור לפי תקנה 14(ד)(3) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007. בתחילה דחה הרשם בקשה זו, בקובעו כי מצב פשיטת הרגל שלהם לבדו אינו מספיק ללא פירוט עובדתי של מצבם הכלכלי. חרף הגשת מסמכים נוספים בבקשה שהוגשה לאחר מכן, דחה הרשם שוב את הפטור, וציין כי המערערים לא הצליחו להוכיח את חוסר יכולתם הכלכלית באופן מלא, ותהה כיצד הם מממנים את שכר טרחתם מבלי להשתמש במשאבים העומדים לרשותם לתשלום הפיקדון שנקבע על סך 5,000 ₪. המערערים טענו כי דמי הרישום כוסו על ידי הוריו של אחד המערערים ואין להם מקורות אחרים להבטחת הפיקדון. בעיון בערר הודגש כי לרשם שיקול דעת משמעותי בעניינים אלה, ולא מצא יסוד לערער על החלטתו. המערערים לא עמדו בכל התנאים הנדרשים לפטור, שכן הם לא הוכרזו פושטי רגל, ולא ניתן היה להתעלם מעובדות רלוונטיות אחרות על פי תקדימים. בנוסף, הרשם כבר הקל בכך שקבע פיקדון נמוך יחסית, מה שהצדיק עוד יותר את החלטתו. יתרה מכך, נמתחה ביקורת על הטון הלא מקצועי של הערעור ועל לשונו הבלתי ראויה, ובסופו של דבר הערעור נדחה.