ת"צ 46640-09-22

תקציר

פסק הדין דן בשלוש תביעות הנוגעות לדמי הניהול של האפוטרופוס הכללי. ראשית, השופט מצדד במשיבים, וקובע כי הם חדלו מהנוהג חדל הפירעון של גביית שכר ניהול עם כניסתו לתפקיד, כנטען על ידי המבקש, שנים לפני ההליך הנוכחי. השופטת מציינת כי הסבריו של המשיב בדבר גביית שכר הטרחה מהימנים, והמבקש לא הביא ראיות מספיקות להוכיח אחרת. אשר על כן, הבקשה לאישור בטענה זו נדחית. שנית, המבקש טען כי המשיב גבה שכר טרחה כפול עבור ניהול כספים, אך השופטת שוב חולקת על כך, ומפרשת את התקנות הרלוונטיות כחלק ממכלול מגובש, ולא הוראות בודדות. השופטת מדגישה כי המשיב זכאי לדמי ניהול כלליים, הנגבים פעם אחת בתחילת תקופת הניהול, ולשכר טרחה נוסף בגין פעולות ספציפיות הדורשות מאמץ נוסף. אלה כוללים השקעת כספים, ביצוע עסקאות נדל"ן או ניהול הליכים משפטיים. השופט מגיע למסקנה כי אין עילת תביעה כנגד המשיב בגין תביעה זו וכי תביעת המבקש אינה דרך יעילה או הוגנת לערער על התקנות הקיימות. שלישית, טען המבקש כי יש לנכות את התשלומים לחברות ניהול חיצוניות מדמי הניהול. השופט קובע כי הוצאות אלה אינן שוות ערך למס והן חיוניות לצורך של המשיב לקבל שירותים מצדדים שלישיים. יתר על כן, הדינים הרלוונטיים מבחינים בין דמי ניהול לבין הוצאות ניהול, דבר התומך בטענת המשיב. השופט מחליט כי אין בסיס משפטי לתביעת המבקש וכי היא אינה נופלת תחת הקריטריונים לתביעה ייצוגית, שכן היא נעדרת עילות תביעה אישיות וקבוצתיות. לסיכום, השופט דוחה את בקשת המבקש לאשר תביעה ייצוגית, וקובע כי המשיב פעל כראוי ובמסגרת החוק. עם זאת, המשיב מוזמן לשקול החזר שכר טרחה מופרז ששולם בעבר, לאור תביעתו הקודמת של המבקש אשר הובילה לשינויים פרוצדורליים. תרומתו של המבקש לשינויים אלה מקזזת כל פסיקת הוצאות פוטנציאלית למשיב.