ב"ל 37217-03-20

תקציר

בית המשפט קבע כי התובע, שהוא עצמאי ועבד הן כמדביר והן כגנן, לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי הוא סובל ממצב רפואי הקשור לעבודה עקב מיקרוטראומה. על פי הפסיקה הקיימת, על מנת להצליח בתביעה כזו, על התובע להוכיח המשכיות ותדירות בביצוע פעולות הכרוכות בתנועות חוזרות ונשנות. בית המשפט מצא את גרסתו של התובע לאירועים לא קוהרנטית ולא שלמה, במיוחד בכל הנוגע לעבודתו כמדביר, אותה השמיט בחלק מדבריו. יתר על כן, עדותו כי עבודתו כללה פעולות כיפוף ומתיחת גב חוזרות ונשנות סותרת חלקים אחרים בעדותו, שם הודה כי חלק מהפעולות לא היו כרוכות בכיפוף רב. בית הדין גם ראה חשיבות בכך שהתובע לא העסיק עובדים כלשהם כדי לאשש את טענותיו, והוא לא הביא כל ראיה חיצונית, כגון חשבוניות או דוחות, לתמיכה בגרסתו לאירועים. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי עבודתה של התובעת כללה פעולות מגוונות ואינה מוגבלת לתנועות מונוטוניות החוזרות על עצמן, ולכן אינה מהווה מקרה תקף של מיקרוטראומה. בעקבות זאת החליטה השופטת לדחות את התביעה, ללא כל צו להוצאות, והקציבה לתובע 30 יום לערער על ההחלטה בבית הדין הארצי לעבודה.