ת"א 39115-08-19

תקציר

השופט במקרה זה בחן בקפידה את הראיות והטיעונים שהוצגו על ידי שני הצדדים לפני שהגיע למסקנות הבאות. ראשית, באשר לחובת הקטנת הנזק, הצליח הנתבע להוכיח כי על התובע מוטלת חובה להקטין את נזקיו. אמנם התובע אינו מחויב לעבור ניתוח, אך הראיות מצביעות על כך שמדובר בהליך בטוח ויעיל יחסית ובעל אחוזי הצלחה גבוהים שיכול לשפר משמעותית את מצבו. לפיכך, מוטלת על התובע חובה לעבור את הניתוח, וסירובו לעשות כן אינו סביר. כתוצאה מכך, קבע בית המשפט כי נכותו הרפואית של התובע היא 5%, בהתחשב ביתרונות הפוטנציאליים של הניתוח. בית המשפט התייחס גם לנכות תפקודית והגיע למסקנה כי לא יהיה זה ראוי לפצות את התובע על בסיס הנחה של אחוזי נכות גבוהים יותר. הראיות שהוצגו בעניין זה היו מעט מוגזמות ולא משכנעות. בהתחשב בגילו של התובע, בסיכוייו העתידיים ובשיפור הצפוי בעקבות הניתוח, הוערכה גם הנכות התפקודית בשיעור של 5%. במעבר לפיצויים כספיים, השופט חזר על התאריכים והנתונים הרלוונטיים לשם הבהרה. הם הגיעו למסקנה כי התובע לא הוכיח הפסדים כספיים בעבר המיוחסים לתאונה. לפיכך, בית המשפט לא פסק לו פיצוי בגין הפסדי שכר בעבר. לגבי אובדן הכנסה עתידי, השופט פעל לפי תקדימים מבוססים והשתמש בשכר הממוצע במשק כבסיס לחישובים. הם שקלו גם את נסיבותיו הפרטניות של התובע, כגון גילו, וקבעו פיצוי גלובלי של 65 אלף שקל, השווה לכ-40% מהחישוב האקטוארי, כולל הפסד פנסיוני של 12.5%. באשר לסיוע של צדדים שלישיים, השופט הכיר בכך שהתובע ככל הנראה נזקק לעזרה מסוימת בעקבות התאונה. פיצוי נזק זה בסכום גלובלי של 20,000 ש״ח נמצא ראוי, המביא בחשבון גם צורכי סיוע עתידיים פוטנציאליים. תביעת התובעת להוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לא נתמכה בראיות מספיקות. עם זאת, בית המשפט הפעיל שיקול דעת ופסק סכום גלובלי של 4,000 ₪ לכיסוי הוצאות אלה, תוך התחשבות בעלויות עתידיות פוטנציאליות. לבסוף, בהתבסס על התקנות ובהתחשב בשיעור הנכות, ימי האשפוז והכאבים הנלווים, פסק בית המשפט 20,414 ₪ בגין נזק לא ממוני. בסיכומו של דבר, סך הפיצויים שנפסקו לתובע הסתכם בסך של 109,415 ₪, בנוסף להחזר שכר טרחה ושכר טרחת עורך דין. השופטת הדגישה כי החלטה זו התקבלה בהיעדרם של הצדדים והעניקה להם זכות ערעור כדין. פסק הדין ניתן ביום 07/05/2022.