ת"פ 8248/06

תקציר

הנאשמים, שהואשמו במשותף בשוד בנסיבות מחמירות וחבלה חמורה, הכחישו את המיוחס להם. נאשם 1 הודה כי קיים "שיחה" עם הקורבן, אך הכחיש כי גנב ממנו או גרם לחבלות המתוארות, אם כי לא חלק על כך. נאשם 2 טען כי לא נכח במקום. הקורבן, שנפצע קשה בתקיפה, מת במפתיע לפני שהעיד, מה שהוביל לפסק דין מקוצר באשמת השוד, מכיוון שלא ניתן היה לקבל את דבריו כראיות. בית המשפט מצא את שני הנאשמים אשמים בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, בהתבסס על ראיות משכנעות, לרבות דברי הקורבן, הודאות הנאשמים עצמם ועדויות עדים. טענת ההגנה העצמית של נאשם 1 הופרכה על ידי ראיות אחרות. גם האליבי של נאשם 2 הופרך, וניסיונו להרחיק עצמו מזירת הפשע ונאשם 1 נתפס כניסיון להטעות. עם זאת, השופט זיכה את שני הנאשמים מהדחה במהלך חקירה ומאשמת השוד בשל היעדר ראיות מספיקות. השופט הרשיע את הנאשמים ביתרת האישום והפנה את נאשם 1 לשירות המבחן לקבלת תסקיר, בהתחשב בגילו. הטיעונים לעונש נקבעו, ומעצרם של הנאשמים הוארך עד לדיון.