ע"א 8947/18

תקציר

המערערים מכרו את דירתם לדומב והזכויות בדירה הועברו אליו. עם זאת, הסכם המכר היה פיקטיבי ונועד לכסות את חובות המערערים. לאחר מכן נטל דומב הלוואה מבנק מזרחי-טפחות וכן קיבל אשראי מהמשיב. הן הבנק והן המשיב נקטו באמצעי ביטחון – הראשון רשם משכנתא על הדירה, והאחרון רשם משכון על זכויותיו של דומב בדירה. כאשר דומב נמלט מהארץ, ניסו המערערים להכריז על הסכם המכר כבטל, ובית המשפט המחוזי קיבל זאת. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא גם כי המשיב פעל בתום לב והסתמך על רישום המכירה, ועל כן נדחתה בקשת המערערת למחיקת המשכון. המערערים ערערו על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את הערעור ואישר את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. נמצא כי המשיב פעל בתום לב ומוגן על ידי סעיף 13 לחוק החוזים, הקובע כי חוזה למראית עין בלבד בטל, אך צדדים שלישיים הפועלים בתום לב יכולים לרכוש זכויות על בסיסו. כמו כן, בית המשפט מצא כי המשכון תקף, למרות היותו רשום בגין מקרקעין, ומהווה התחייבות של דומב לרשום משכנתא לטובת המשיב. המערערים לא נחשבו לצדדים שלישיים בתום לב ולכן המשכון תקף כנגדם. בית המשפט העליון אף הורה למערערים לכסות את הוצאות המשיב, בסך 20,000 ₪.