עת"מ 4369-06-13

תקציר

פסק הדין דן בסמכותה של הוועדה המחוזית לדון בבקשה לפי סעיף 145(ג) לחוק התכנון והבניה, ובסמכותה לשקול מחדש את החלטתה. היא גם מתעמקת בתקינותה ובסבירותה של החלטת הוועדה להאריך את המועד האחרון ליישום תנאי תכנית למחצבה. בעתירה נטען כי ההחלטה סותרת התחייבויות קודמות של המדינה ונציגי הוועדות, מתעלמת מההשלכות ההרסניות על ההתנחלויות הסמוכות ומתקבלת ללא צורך בתסקיר השפעה על הסביבה מעודכן. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענות אלה. שוכנע כי החלטת הוועדה הייתה סבירה, מאוזנת ומידתית, תוך התחשבות בחששות כל הצדדים המעורבים. לפיכך, העתירה נדחתה. בנוסף, חויבו העותרים לשלם את הוצאות המשיבים. החלטת הוועדה להאריך את המועד האחרון לביצוע תנאי התכנית בשנה התקבלה, שכן נמצאה כהחלטה תכנונית סבירה שהתקבלה על ידי הרשות המוסמכת, תוך התחשבות ראויה באינטרס הציבורי ובשיקולים סביבתיים.