ע"ו 44943-09-13

תקציר

המערער, בעל היסטוריה של אשפוזים ממושכים בשל סכיזופרניה, ערער על החלטת ועדה פסיכיאטרית להאריך את אשפוזו הכפוי. הוועדה הצדיקה את ההארכה בכך שהמערער היווה סכנה לעצמו ולאחרים בשל מחלתו הנפשית, שגרמה לפגיעה בשיקול דעתו ובשליטתו במציאות. המערער יוצג על ידי הסיוע המשפטי בדיוני הוועדה. בערר עלו שתי סוגיות עיקריות: הרכב הוועדה והרטרואקטיביות של צו ההארכה. המערער טען, כי היה על אחד מחברי הוועדה לפסול את עצמו בשל היכרות מוקדמת, וכי צו הארכת האשפוז, שהוצא יום לאחר פקיעת הצו הקודם, אינו תקף. עם זאת, בית המשפט מצא כי לא היה חשש ממשי למשוא פנים בהשתתפותו של חבר הוועדה וכי ייצוגו המשפטי של המערער לא העלה התנגדויות אלה במהלך הדיונים, דבר היוצר השתקה. עוד הסכים בית המשפט כי מצבו של המערער מצדיק אשפוז כפוי. עם זאת, בית המשפט הדגיש את אופיו הדרסטי של אשפוז כפוי ואת הצורך בהקפדה על סדרי דין. למרות שהערעור נדחה, בית המשפט הדגיש כי יש להאריך את האשפוז רק לפי הצורך וכי החוק אינו מפרט מתי עליו להסתיים. במקרה דנן, מטרת האשפוז – טיפול במצבו של המערער עד למועד שחרורו – טרם הושגה. ההחלטה להאריך את האשפוז הייתה אפוא מוצדקת, אם כי יש לבחון אותה שוב ושוב.